מוזיאון פתח תקוה | 2019
המיצב FOMO מתוכנן להיות מוצג במוזיאון פתח תקוה (בגלריה המרכזית) כחלק מהתערוכה הקבוצתית 'אישיות גבולית: רגשות ובינה מלאכותית' באוצרותה של נוהר בן אשר
FOMO הינו מיצב הבוחן התנהגות קולקטיבית, בעידן בו השתנו באופן דרמתי דרך התקשורת ומידת הקישוריות האנושית. המושג FOMO (Fear of Missing Out) מתאר חוויה נפוצה בעידן הדיגיטלי - חרדת ההחמצה. אדם החווה FOMO חושש להחמיץ חוויות שאנשים אחרים חווים ולפספס הזדמנויות חברתיות, רומנטיות, עסקיות או אחרות. חרדת ההחמצה היא הפחד לא לדעת מה קורה, וגם כשכן יודעים, התסכול הנובע מאי היכולת להיות במספר מקומות ברגע מסוים. חרדת ההחמצה מביאה לרצון לשמור על קשר רציף עם אחרים, ומתבטאת לרוב במעקב דיגיטלי כפייתי ברשתות החברתיות. אלו הם, כמובן, כוחות מנוגדים זה לזה ולרוב ישאירו את חווה הFOMO קירח מכאן ומכאן.
בחלל התערוכה מוצבת קבוצה בת כתריסר אובייקטים ממוכנים בעלי נראות פשוטה ואורגנית. הפרטים בעלי מבנה ביצתי המזכיר את משחק הילדים 'נחום תקום' (בגובה של כ80 ס"מ) נעים בתנודות דמויות מטוטלת וסביב עצמם. האובייקטים יפגינו התנהגות קבוצתית בתנועתם המשותפת ובאינטראקציה בינם לבין עצמם ובינם לבין החלל, תוך נסיון נואש למזער את תחושת הFOMO , היא חרדת ההחמצה החברתית.
מבנה האובייקטים, אופן תנועתם והדינאמיקה בינהם מכוונת ליצירת תחושת חוסר יציבות, ואי נוחות של המתבונן במיצב. האובייקטים מעוררי חמלה והזדהות מצד אחד ומאידך מעוררים תחושת ניכור. החומריות שלהם נקיה וקרה אך תנועתם חייתית ושבטית. קצוות אלה עשויים לעורר במתבונן תחושות קוטביות של הזדהות ודחיה, סקרנות ועומס מסחרר. המתבונן בן העידן הרשתי ככל הנראה יזדהה עם שני מצבי הקצה הללו.
בכל פרט יהיו חיישנים שיאפשרו איסוף מידע על מיקומי והתנהגויות חבריו הקרובים אליו. על סמך מידע זה כל פרט יבחר את התנהגותו, כלומר, לאן לפנות ובאיזו עוצמה להתנודד. קבוצת הפרטים הרובוטיים במיצב יתנהגו באופן תגובתי לתחושת הFOMO שלהם. הם ישקיעו מאמצים רבים בצפייה ובאיסוף מידע בנוגע למיקום ולהתנהגות חבריהם ובכל רגע כל פרט יבחר את צעדיו הבאים בהתאם.
לאובייקטים במיצב FOMO יהיו שני מצבים התנהגותיים: מצב חיפוש ומצב אינטראקציה: במצב חיפוש כל פרט יאסוף מידע על מה שמתרחש בסביבתו על ידי סיבוב גופו סביב צירו וצפייה בהתנהגויות הפרטים אשר בטווח הראיה שלו. לעומת זאת, במצב האינטראקציה, כשפרט רואה פרטים אחרים מתנודדים כמטוטלת (תנועה שמשמעותה פעילות ואינטראקציה חברתית), הוא יפנה לכיוונם ויתנודד גם הוא. אולם, גם כאשר פרט מצוי במצב אינטראקציה, כעבור זמן קצר תשוב ותגבר בו תחושת הFOMO והוא יאט את תנודותיו וישוב להסתובב על צירו בכדי לראות 'מה הוא מפסיד'. בכך למעשה יפסיק את האינטראקציה בה הוא מצוי לטובת חיפוש גירויים חדשים.
המיצב שואב השראה מתחום המחקר של מערכות מורכבות ובינה מלאכותית ושואל שאלות הנוגעות בצורך האנושי באינטימיות ובקשר, ביכולת לנכוח ברגע בעולם רווי גירויים, וברצון האנושי להפיג את תחושת הבדידות. מערכת מורכבת, במובנה המדעי, היא מערכת המכילה מספר גדול של פרטים אוטונומיים המשפיעים זה על זה. כמו במקרה של קן נמלים או להק ציפורים, ואף במערכות חברתיות אנושיות רבות, כל פרט במערכת פועל באופן עצמוני ופשוט באופן יחסי. אולם, המתבונן במערכת במבט על יראה התנהגויות קולקטיביות מופלאות במורכבותן, שאינן ניתנות לחיזוי. במערכות אלה אין פיקוד מרכזי או הכוונה חיצונית והתופעות המורכבות הנצפות בהן נוצרות על ידי דינאמיקות פשוטות של הפרטים הפועלים. לתכונה זו קוראים ארגון עצמי. בדומה לניסויים שנצפו בחקר מערכות מורכבות, ההנחה היא שתיווצר במיצב התנהגות קבוצתית מורכבת על ידי מנגנון של ארגון עצמי. על פי הנחה זו, מתוך אוסף מצבים פשוט מעין זה (מצב החיפוש ומצב האינטראקציה המתוארים מעלה) תתקבל ההתנהגות קבוצתית המזכירה התנהגויות בעולם החי.
סגל משתמשת בכלים חישוביים הבאים מהעולם המדעי ומיישמת אותם ביצירת האמנות לשם התבוננות בשאלות הומניות עכשיות. חומרי הגלם ביצירה כוללים תוכנה, אלקטרוניקה, מידע דיגיטלי, מכניקה ורובוטיקה. עם זאת, העבודה מכוונת לפרוט על מיתרי הרגש והקוגניציה של הצופים גם יחד, ולתת להם תחושה המזכירה התבוננות אנתרופולוגית על שבט נידח ועם זאת מוכר היטב מדי.
המיצב FOMO מתוכנן להיות מוצג במוזיאון פתח תקוה (בגלריה המרכזית) כחלק מהתערוכה הקבוצתית 'אישיות גבולית: רגשות ובינה מלאכותית' באוצרותה של נוהר בן אשר
FOMO הינו מיצב הבוחן התנהגות קולקטיבית, בעידן בו השתנו באופן דרמתי דרך התקשורת ומידת הקישוריות האנושית. המושג FOMO (Fear of Missing Out) מתאר חוויה נפוצה בעידן הדיגיטלי - חרדת ההחמצה. אדם החווה FOMO חושש להחמיץ חוויות שאנשים אחרים חווים ולפספס הזדמנויות חברתיות, רומנטיות, עסקיות או אחרות. חרדת ההחמצה היא הפחד לא לדעת מה קורה, וגם כשכן יודעים, התסכול הנובע מאי היכולת להיות במספר מקומות ברגע מסוים. חרדת ההחמצה מביאה לרצון לשמור על קשר רציף עם אחרים, ומתבטאת לרוב במעקב דיגיטלי כפייתי ברשתות החברתיות. אלו הם, כמובן, כוחות מנוגדים זה לזה ולרוב ישאירו את חווה הFOMO קירח מכאן ומכאן.
בחלל התערוכה מוצבת קבוצה בת כתריסר אובייקטים ממוכנים בעלי נראות פשוטה ואורגנית. הפרטים בעלי מבנה ביצתי המזכיר את משחק הילדים 'נחום תקום' (בגובה של כ80 ס"מ) נעים בתנודות דמויות מטוטלת וסביב עצמם. האובייקטים יפגינו התנהגות קבוצתית בתנועתם המשותפת ובאינטראקציה בינם לבין עצמם ובינם לבין החלל, תוך נסיון נואש למזער את תחושת הFOMO , היא חרדת ההחמצה החברתית.
מבנה האובייקטים, אופן תנועתם והדינאמיקה בינהם מכוונת ליצירת תחושת חוסר יציבות, ואי נוחות של המתבונן במיצב. האובייקטים מעוררי חמלה והזדהות מצד אחד ומאידך מעוררים תחושת ניכור. החומריות שלהם נקיה וקרה אך תנועתם חייתית ושבטית. קצוות אלה עשויים לעורר במתבונן תחושות קוטביות של הזדהות ודחיה, סקרנות ועומס מסחרר. המתבונן בן העידן הרשתי ככל הנראה יזדהה עם שני מצבי הקצה הללו.
בכל פרט יהיו חיישנים שיאפשרו איסוף מידע על מיקומי והתנהגויות חבריו הקרובים אליו. על סמך מידע זה כל פרט יבחר את התנהגותו, כלומר, לאן לפנות ובאיזו עוצמה להתנודד. קבוצת הפרטים הרובוטיים במיצב יתנהגו באופן תגובתי לתחושת הFOMO שלהם. הם ישקיעו מאמצים רבים בצפייה ובאיסוף מידע בנוגע למיקום ולהתנהגות חבריהם ובכל רגע כל פרט יבחר את צעדיו הבאים בהתאם.
לאובייקטים במיצב FOMO יהיו שני מצבים התנהגותיים: מצב חיפוש ומצב אינטראקציה: במצב חיפוש כל פרט יאסוף מידע על מה שמתרחש בסביבתו על ידי סיבוב גופו סביב צירו וצפייה בהתנהגויות הפרטים אשר בטווח הראיה שלו. לעומת זאת, במצב האינטראקציה, כשפרט רואה פרטים אחרים מתנודדים כמטוטלת (תנועה שמשמעותה פעילות ואינטראקציה חברתית), הוא יפנה לכיוונם ויתנודד גם הוא. אולם, גם כאשר פרט מצוי במצב אינטראקציה, כעבור זמן קצר תשוב ותגבר בו תחושת הFOMO והוא יאט את תנודותיו וישוב להסתובב על צירו בכדי לראות 'מה הוא מפסיד'. בכך למעשה יפסיק את האינטראקציה בה הוא מצוי לטובת חיפוש גירויים חדשים.
המיצב שואב השראה מתחום המחקר של מערכות מורכבות ובינה מלאכותית ושואל שאלות הנוגעות בצורך האנושי באינטימיות ובקשר, ביכולת לנכוח ברגע בעולם רווי גירויים, וברצון האנושי להפיג את תחושת הבדידות. מערכת מורכבת, במובנה המדעי, היא מערכת המכילה מספר גדול של פרטים אוטונומיים המשפיעים זה על זה. כמו במקרה של קן נמלים או להק ציפורים, ואף במערכות חברתיות אנושיות רבות, כל פרט במערכת פועל באופן עצמוני ופשוט באופן יחסי. אולם, המתבונן במערכת במבט על יראה התנהגויות קולקטיביות מופלאות במורכבותן, שאינן ניתנות לחיזוי. במערכות אלה אין פיקוד מרכזי או הכוונה חיצונית והתופעות המורכבות הנצפות בהן נוצרות על ידי דינאמיקות פשוטות של הפרטים הפועלים. לתכונה זו קוראים ארגון עצמי. בדומה לניסויים שנצפו בחקר מערכות מורכבות, ההנחה היא שתיווצר במיצב התנהגות קבוצתית מורכבת על ידי מנגנון של ארגון עצמי. על פי הנחה זו, מתוך אוסף מצבים פשוט מעין זה (מצב החיפוש ומצב האינטראקציה המתוארים מעלה) תתקבל ההתנהגות קבוצתית המזכירה התנהגויות בעולם החי.
סגל משתמשת בכלים חישוביים הבאים מהעולם המדעי ומיישמת אותם ביצירת האמנות לשם התבוננות בשאלות הומניות עכשיות. חומרי הגלם ביצירה כוללים תוכנה, אלקטרוניקה, מידע דיגיטלי, מכניקה ורובוטיקה. עם זאת, העבודה מכוונת לפרוט על מיתרי הרגש והקוגניציה של הצופים גם יחד, ולתת להם תחושה המזכירה התבוננות אנתרופולוגית על שבט נידח ועם זאת מוכר היטב מדי.
